אבו עסא אברהים נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התובע יליד 1972 הגיש נגד הנתבעת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. לטענתו נפגע ביום 18.1.08 בתאונת עבודה המהווה גם תאונת דרכים.

התאונה קרתה כאשר התובע, נהג משאית מס' 7486915 (להלן: "המשאית") הגיע עם המשאית למחצבה לצורך העמסת חומרי מחצבה. לפני ההעמסה היה עליו לנקות את הארגז משאריות של הובלה קודמת. לטענתו נפגע בעת שירד מארגז המשאית בנסיבות המהוות תאונת דרכים.

הנתבעת היא מבטחת המשאית בביטוח חובה. היא חולקת כי על נסיבות האירוע חל החוק. נטען כי אין מדובר בתאונת דרכים על פי הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק.

2.גרסת התובע בכתב התביעה הייתה שבטרם הגיע למחצבה הוא ירד מהקבינה תוך שהשאיר את המנוע דולק ועלה לארגז המשאית באמצעות הסולם החיצוני של הארגז. הוא נכנס לבטן הארגז כדי לגרד שאריות חומרים מהובלות קודמות. התובע נפגע לגרסתו בשלב היציאה מהארגז כאשר המטרה הייתה לעבור לקבינה ולהפעיל את המערכת ההידראולית המטה את הארגז בזווית וכך יתרת החומר שגורד יוצא החוצה.

לגרסת התובע כדי לצאת מבטן הארגז היה עליו לעלות בסולם שממוקם בפינה הקדמית של הארגז מתחת לברזנט. בגלל מיקום הברזנט, בחר התובע לרדת בחלק האחורי תוך שהוא משעין את משקלו על ידיו כדי לצאת. אך בתהליך זה הוא סבל ממתיחת הכתף והוא נפל פנימה ונפגע בכתף שמאל. לאחר שנח הוא יצא באמצעות סולם הארגז הפנימי. לטענתו הוא נפגע בעת הירידה מהמשאית ואין לכלול זאת בחריג של "טעינה ופריקה".

3.בסיכומיו טען בא כוח הנתבעת כי האירוע, ככל שהוא מתייחס לפלת"ד, הוחרג מאחר והוא מהווה חלק מתהליך הפריקה והטעינה. לטענתו גם לפי גרסת התובע הניקוי הוא של שאריות של חומר שהובל קודם לכן ע"י המשאית, ומהווה חלק מתהליך הפריקה והכנת הארגז לטעינה של חומר חדש שאינו יכול לבוא במגע עם החומר הקודם. בא כוח הנתבעת מפנה גם לתהליך שהתובע עצמו מתאר שבו הוא נדרש להשלים את תהליך ניקוי הארגז משאריות כאמור ע"י יציאה וירידה מהארגז, מעבר לקבינה והפעלת המתג להעלאת הארגז לזווית ופתיחת הדלת האחורית. רק בסיום כל התהליך ניתן להטעין את המשאית להובלה הבאה. בא כוח הנתבעת מדגיש בסיכומיו שמטרת הירידה מהארגז לא הייתה למטרות תחבורה, ללא קשר למצב המנוע, מפני שהמשך התהליך היה השלמת תהליך הפריקה מתוך הקבינה בהפעלת מתג המערכת ההידראולית.

בא כוח התובע מעגן את טיעונו בפסק הדין בעניין "אוסם" [רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמדג'ה, פ"ד נט (3) 541 (2005)] (להלן: "עניין - אוסם"). לטענתו מאחר וירידה מרכב נכנס להגדרה של "תאונת דרכים", זה גובר, על פי הלכת אוסם, על תהליך הפריקה והטעינה.

4.על פי הראיות וגרסת התובע הוא נפל תוך תהליך של "פריקה וטעינה". התובע העיד שעצר לפני הגעה למחצבה לניקוי המשאית. מדובר בעדות יחידה של בעל דין ללא כל חיזוק. אין מחלוקת שאין מדובר באירוע פתאומי שחייב עצירה לפני הגעה למחצבה ואשר בלעדי תיקונו לא ניתן היה להמשיך בנסיעה. הפסיקה קבעה כי לא ניתן לנתק את הירידה מהמשאית מתהליך הפריקה והטעינה [ע"א 3392/09 דהן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (24/11/10)] (להלן: "עניין - דהן").

לפיכך, על מנת שהאירוע יוכר כתאונת דרכים יש להראות שהוא נופל בגדר "טיפול דרך". הקביעה האם מדובר ב"תיקון דרך" מודרכת ע"י השכל הישר ופשוטו של מקרא (עניין – דהן). כדי להיכנס להגדרה של "טיפול דרך"/"תיקון דרך", על האירוע לקרות במהלך הנסיעה, וכאירוע פתאומי שמחייב התייחסות מידית של הנהג כדי להמשיך בדרך [רע""א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4/2/09) ] (להלן: "עניין - נביל " ). התשתית הראייתית אינה מצביעה על אירוע כאמור. גם אם נקבל את גרסת התובע כפשוטה, הוא לא הצביע על סיבה מדוע עיתוי ניקוי הארגז היה דווקא במקום שבחר, לבצע אותו. מגרסתו עולה שהניקוי היה יכול להיעשות בסוף הפריקה הקודמת או בהזדמנות אחרת לפני הנסיעה למחצבה.

מבחן נוסף לבחינה הוא מבחן מהות הטיפול - המהות של הטיפול נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי אגב נסיעה או לצורך נסיעה "והכוונה היא לתקלות אשר מתרחשות במהלך הנסיעה ומחייבות את הנהג לתקנן במהלך הנסיעה כדי שיוכל להמשיך בדרכו" [עניין - נביל ; עניין - דהן; ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475 (1996)]. התשתית הראייתית שהונחה בפני אינה מצביעה על טיפול כאמור.

מכלל המבחנים שהוכרו בפסיקה להכרה ב"תיקון דרך", המקרה עומד לכאורה במבחן הזמן בלבד. כי הצורך בניקוי הארגז קם עם סיום ההובלה הקודמת. מבחן הזמן - תיקון דרך יכול להיעשות במרחק זמן מהאירוע. אז, בהתייחס למבחן הזמן אומר כב' השופט עמית בעניין דהן כי מבחן זה בא כדי לכלול מקרים העונים על יתרת ההגדרה שבה התאונה קורית במרחק זמן מהאירוע שחייב את טיפול הדרך, כגון תיקון תקר בגלגל שקרה אף מספר שעות קודם לכן (עניין - דהן). בפנינו אך ורק גרסת התובע. במבחן השכל הישר לא ניתן להגיע למסקנה שמדובר בתיקון דרך.

לסיום, בא כוח התובע הפנה לפסיקה של ערכאות נמוכות המיישמות את ההלכה שנקבעה בעניין אוסם, אולם הפסיקה המאוחרת צמצמה הלכה זו כאמור לעיל.

סוף דבר

5.התביעה של התובע להכיר בתאונה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בבאר - שבע.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"ג, 15 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: